סיימנו את ספר שמות, וברוך ד' אנחנו מתחילים לקרוא השבוע את ספר ויקרא. הספר נפתח במילים: "ויקרא אל משה". מדוע משה לא הגיע בעצמו אל קודש הקודשים, אלא חיכה שד' יתברך יקרא לו? מסביר רבי שמחה בונים מפשיסחה, שיש אנשים העומדים על גג של בית ובטוחים שהם בעצמם גבוהים מכל הבתים שמסביבם (אלה האנשים שמלאים בגאווה), ויש כאלה שגם כשהם עומדים על הגג, הם זוכרים שהם בעצמם קטנים והגג הוא שגורם להם להרגיש גבוהים (אלה הצנועים שזוכרים שהכל הוא מאת ד'). משה רבינו, העניו מכל אדם, חשב בליבו כי כל ההשגות האלוקיות להן זכה הן רק הגג שהוא עומד עליו, והוא עצמו קטן מכל אדם. לכן, לא העז להכנס אל הקודש פנימה, ועמד עם כלל ישראל בפתח אוהל מועד, עד שנקרא על ידי הקב"ה.
משה רבינו זכה לדבר עם ד' יתברך פנים אל פנים (ואף זכה שהשכינה תדבר מתוך פיו), ולמרות שהיו לו כל הסיבות שבעולם להתגאות ולהרגיש חשוב, הוא הבין את המעלה האדירה שיש בענווה ובצניעות, וידע שזאת הדרך היחידה להתקרב אל בורא העולם באמת.
בואו נקבל על עצמינו, חברים יקרים, לשמור על צניעות וענווה גם אם יש דברים שאנחנו רוצים מאוד להתגאות בהם, ונזכור תמיד שהכל הוא מתנה מאת ד' יתברך, בורא שמיים וארץ.
חברים יקרים,
"וכל דם לא תאכלו". בנושא זה מסופר שבאחת מערי מזרח אירופה העלילו הגויים על יהודי העיר עלילת דם. היהודים, כך טענו הנוצרים, רצחו נער נוצרי כדי להשתמש בדמו לאפיית המצות שלהם בחג הפסח.
נערך משפט, ובמהלכו הגן רב העיר על בני הקהילה. אולם עדים רבים העידו שראו את היהודים סוחטים את דמו של הנער, ונראה היה שקהילה שלימה עתידה להיחרב. "המותר לי להזמין לכאן אחת מהנשים היהודיות העוברות ברחוב?", שאל הרב את השופטים. האישור ניתן, ואל האולם הובאה אישה יהודייה. הושיט לה הרב ביצה ואמר: "טגני נא לי חביתה, כי רעב אני וברצוני לאכול".
מיהרה האישה לשבור את קליפת הביצה, ובטרם תשפוך את תוכנה למחבת, בדקה היטב את הביצה, שמא יש עליה כתם של דם. "מדוע את מתבוננת כך בביצה?", שאל הרב לאוזני השופטים הגויים. "כדי לבדוק אם אין בה, חלילה, דם", אמרה האישה בפליאה.
חייך הרב והודה לאישה. עדי השקר מיהרו לעזוב את האולם. תשובה תמימה זו הוכיחה לשופטים כי היהודים חפים מפשע!
בואו נקבל על עצמינו, חברים יקרים, שכשם שאנחנו מקפידים על קלה כחמורה ונזהרים בכל מה שנכנס לפינו, כך נקפיד ונשגיח תמיד גם בכל למה שיוצא מפינו. שהרי אמרו חכמים: "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים"!
אוהב תמיד
עמיחי ישראל
|
|
